פסק-דין בתיק ת"א 4293/02

1.       לפניי תביעה לסעד הצהרתי, לפיו נכס במזרח ירושלים הידוע כחלקה 100 בגוש 29983 (הרשום בספר 1008 דף 282), בשטח של 23,436 מ"ר (להלן - "הנכס" או "הנכס נשוא המחלוקת"), אינו בגדר "נכס נפקד", ולחלופין אינו בגדר "נכס נפקד" ביחס לחלקים מהנכס שנרכשו על ידי התובעים 3, 4, 5,     6 ו-7. 

רקע עובדתי

2.         ביום 29.5.02, הוציא מר יחזקאל שמש, שכיהן אז כאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן - "האפוטרופוס" או "הנתבע"), תעודה לפי סעיפים 30(א) ו30(ב) לחוק נכסי נפקדים,  תש"י-1950 (להלן - "החוק"), לפיה חג' מוחמד שהין אחמד משעלי, עלי שהין אחמד משעל, מוחמד אבו עיסא שהין אחמד משעל, איברהים שהין אחמד משעל (להלן - "איברהים") ואמין שהין אחמד משעל, חמשה אחים שהיו רשומים במרשם המקרקעין כבעלי הזכויות במשותף בנכס הנ"ל (להלן - "חמשת האחים") - הינם "נפקדים", ושהנכס - הוא "נכס נפקד" בשלמותו (נספח ת/1(א) לכתב התביעה; להלן - "תעודת הנפקדות"). אחד האחים הנ"ל, איברהים, הינו אביהם של התובעים 1 ו-2.

3.         על סמך תעודת הנפקדות פנה האפוטרופוס לרשם המקרקעין בבקשה לרשום אותו כבעל הזכויות בנכס נשוא המחלוקת (נספח ת/1 לכתב התביעה), וביום 3.6.02, נרשם האפוטרופוס בפנקס השטרות כבעל הזכויות החדש בנכס נשוא המחלוקת בשלמותו, במקומם של חמשת האחים שהיו רשומים, כל אחד מהם, כבעל 1/5 מהזכויות בנכס (נספח ת/2 לכתב התביעה).

4.         על פי גרסת התובעים, קודם להוצאת תעודת הנפקדות על ידי האפוטרופוס, ערכו התובעים 1 ו-2 עסקאות רבות בנכס, ובין היתר מכרו חלקות שונות מהנכס לתובע 3, כמו גם לתובעים 4, 5, 6 ו-7. יש לציין כי עסקאות אלו לא נרשמו במרשם המקרקעין, וגם התובעים 1 ו-2 מעולם לא היו רשומים במרשם כבעלי זכויות בנכס. למעשה, עד לרישומו של האפוטרופוס כבעל הזכויות בנכס, היחידים שהיו רשומים במרשם כבעלי זכויות בנכס הם חמשת האחים הנ"ל.

טענות הצדדים

5.         לטענת התובעים הוצאת תעודת הנפקדות על ידי הנתבע - בטעות יסודה. קו הטיעון שננקט ע"י התובעים במהלך המשפט, מבוסס על שלושה נדבכים הבנויים זה על גבי זה: הנדבך הראשון - הטענה לפיה ארבעת האחים של איברהים, דודי התובעים 1 ו-2, מכרו את זכויותיהם בנכס לאיברהים. הנדבך השני - הטענה לפיה איברהים, אביהם של תובעים 1 ו-2, מכר לתובעים 1 ו-2 את הנכס בשנת 1962. הנדבך השלישי - הטענה לפיה ביום החלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים, היו התובעים 1 ו-2 תושבי ירושלים.

צירוף שלושת הנדבכים הנ"ל, כך טוענים התובעים, מוביל למסקנה הבאה: בעלי הזכויות האמיתיים בנכס היו התובעים 1 ו-2, ולאור היותם "תושבי" ירושלים בעת החלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים, הם אינם בגדר "נפקדים", ועל כן אין בסיס לקביעת האפוטרופוס כי הנכס נשוא המחלוקת הוא "נכס נפקד". לטענת התובעים, משמעות הדבר היא כי הזכויות שרכשו התובעים 3, 4, 5, 6 ו-7 מהתובעים 1 ו-2, נרכשו כדת וכדין, והן נקיות מכל פגם.

יש לציין כי הנדבך הראשון בקו הטיעון של התובעים, לא צוין בכתב התביעה, אלא התווסף רק בשלב מאוחר יותר של הדיון.

6.         מנגד, טוען הנתבע, כי על פי מרשם המקרקעין בעלי הזכויות האמיתיים בנכס נשוא המחלוקת (על כל פנים עד לרישומו של האפוטרופוס), היו חמשת האחים הנ"ל ולא התובעים 1 ו-2. ממשיך האפוטרופוס וטוען כי בדיקה שערך בקובץ מרשם התושבים העלתה כי חמשת האחים הנ"ל הם בגדר "נפקדים", ועל כן יש לראות בנכס - "נכס נפקד".

7.         באשר לטענת התובעים לפיה התובעים 1 ו-2 היו בעלי הזכויות האמיתיים בנכס והללו לא היו "נפקדים", כופר הנתבע בכל אחד מהנדבכים שעליהם בנויה טענה זו. ביחס לשני הנדבכים הראשונים, טוען הנתבע כי אין כל הוכחה לעסקאות האמורות. לטענתו, אין כל תיעוד במרשם (או בכלל) למכירת הזכויות של ארבעת האחים לאיברהים (הנדבך הראשון), או למכירת זכויותיו של איברהים לתובעים 1 ו-2 (הנדבך השני). ביחס לנדבך השלישי, טוען הנתבע כי בדיקה בקובץ מרשם התושבים העלתה כי גם התובעים 1 ו-2 הם בגדר "נפקדים". לפיכך, גם אם נכונה היתה הטענה כי התובעים 1 ו-2 הם בעלי הזכויות האמיתיים בנכס, הרי שהם עצמם בגדר "נפקדים", ועל כן הקביעה כי הנכס נשוא המחלוקת הוא בגדר "נכס נפקד", נכונה בכל מקרה.

8.         בטרם אעבור לדיון מפורט בטענות הצדדים, ובראיות שהובאו לביסוס טענות אלה, אציג בקיצור את המסגרת הנורמטיבית שבתוכה מתנהל הסכסוך דנן.

נכסי נפקדים - המסגרת הנורמטיבית

9.         סעיף 1(ב) לחוק נכסי נפקדים, קובע כי " נפקד" הוא:

"אדם אשר - בכל עת בתוך התקופה שבין יום ט"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה... כי מצב החירום שהוכרז... חדל מהתקיים - היה בעל חוקי של נכס שבשטח ישראל או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או על ידי אחר, ובכל עת בתוך התקופה האמורה -

(I) היה אזרח או נתין של לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עיראק או תימן, או

(II) נמצא באחת הארצות האלה או בכל חלק של ארץ ישראל שמחוץ לשטח ישראל...".

בהתאמה, קובע סעיף 1(ה) לחוק, כי " נכס נפקד" הוא:

"נכס אשר - בכל עת בתוך התקופה שבין יום ט"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה... כי מצב החירום שהוכרז... חדל מהתקיים - נפקד היה בעלו החוקי או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או על ידי אחר...".

10.     על-פי הוראת סעיף 4(א) לחוק, נכס הנופל תחת הגדרה זו של "נכס נפקד", מוקנה על ידי החוק לאפוטרופוס. הפסיקה קבעה כי משעה שהתקיימו התנאים הקבועים בחוק, הנכס נעשה באופן אוטומטי ל"נכס נפקד" ומוקנה לאפוטרופוס, ואין ההקניה מותנית בעשיית פעולה משפטית כלשהי על ידי האפוטרופוס  (ראה: בג"צ 4713/93  זאב גולן נ' הוועדה המיוחדת לפי סעיף 29, פ"ד מח(2), 638 (1994), סעיף 9). הוצאת תעודת הנפקדות על ידי האפוטרופוס היא אקט דקלרטיבי בלבד הבא להצהיר על מעמדו המשפטי הקיים של הנכס על פי החוק, ולא אקט קונסטיטוטיבי היוצר את מעמדו המשפטי של הנכס (ראה: ת"א (י-ם) 1140/96 עזבון המנוח מוניב נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, תק-מח 98(1), 2138 (1997), עמ' 2140; ה"פ (י-ם) 210/98 אדמון עסאף נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, תק-מח 99(2), 4354 (1999), עמ' 4359).

11.     עד כאן ביחס לנכסים נפקדים באופן כללי. כדי להשלים את התמונה, יש לציין גם את ההוראות הנוגעות, באופן נקודתי, לנכסים המצויים בשטח שסופח לירושלים לאחר מלחמת ששת הימים.

12.     סעיף 11ב' לפקודת סדרי שלטון והמשפט, תש"ח-1948 קובע כי " המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ ישראל שהממשלה קבעה בצו". לאחר סיומה של מלחמת ששת הימים, עשתה הממשלה שימוש בסמכות שהוקנתה לה על ידי סעיף זה, וקבעה בצו סדרי השלטון והמשפט (מס 1), תשכ"ז-1967 (להלן - "הצו"), מיום 28.6.67 (להלן - "היום הקובע"), כי "מזרח ירושלים" הינו שטח של ארץ ישראל שבו חלים המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה. בכך סופחה ירושלים המזרחית למדינת ישראל, הלכה למעשה, דבר שיצר " סינכרוניזציה בין המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה לבין מזרח ירושלים והמצויים בה" (בג"צ 282/88 מוברק עווד נ' יצחק שמיר פ"ד מב(2), 424 (1988), סעיף 7; להלן - "פרשת עווד"). בתחומים מסוימים יצרה סינכרוניזציה זו קשיים. המחוקק, שהיה ער לקשיים אלה, ניסה לתת להם מענה על ידי גיבוש הסדרים מיוחדים במסגרת חוק הסדרי משפט ומינהל (נוסח משולב), תש"ל-1970 (להלן - "חוק הסדרי משפט ומנהל"), העוסק, בין היתר, בשאלת תחולתו של חוק נכסי נפקדים על השטח המסופח.